<h1>סמ"ק מצוריך סימן ק"פ</h1>
<h2>דף כו.</h2>
ואסור לו לאדם לקדש אלמנת חבירו או גרושת חבירו עד ג' חדשים שנתארמלה או שנתגרשה שהם צ' יום חוץ מיום שמת בו וחוץ מיום שנתגרשה בוא), וכן היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיהיו לה ג' חדשים, וכן מעוברת חבירו ומנקת חבירו עד כ"ד חדשים חוץ מיום שנולד בו וחוץ מיום שנתארסה בו [שמא יזיק הולד בשעת תשמיש שאין מקפיד על בן חבירו, ומניקה שמא תתעבר, לשון ס"ג], ואפילו נתנה בנה למנקתב) אכן אם מת מותרת, ואם עבר ונשאת תוך הזמן יוציא בגטג) אך אם קדש תוך ג' חדשים וברח עירוקיה מסתייהד), ואם קדש תוך כ"ד חודש הואיל וכלה בלא ברכה אסורה לבעלה אין צריך שיוציא בגט רק להפריש אפילו בלא ברח כדברי רבינו יוסף בכור שורה). א)0[כדי] שיודע אם היא מעוברת להבחין בין זרעו של ראשון לשל אחרון ובפרק ב' דגיטין (דף י"ח) פסקינן שמונין ג' חדשים מיום הנתינה כך פירשו בתוספות בספר ר' פריגורס. ור"י הגיה דגרסינן בה"ג מיום הכתיבה וכן כתוב ברוב הספרים ישנים ואפילו היה על תנאי או שלא הגיע על ידה אלא אחר כמה שנים מונין לה מיום הכתיבה שהרי אינו מתיחד עמה מיום שכתבו לה, וגזרת חכמים היא שאפילו אשה שאינה ראויה לילד, פירש רבינו חננאל כגון שנשאת לאחר מ' שנה ששוב אינה יולדת ואפילו נתארמלה או נתגרשה מן האירוסין צריכה להמתין ג' חדשים ואפילו קטנה ואפילו זקנה ואפילו עקרה ואפילו איילונית ואפילו בעלה במדינת הים או חולה או חבוש בבית האסורים צריכה להמתין צ' יום ואפילו גר ואשתו שנתגיירו מפרישין אותו צ' יום להבחין בין זרע שנזרעה בקדושה לזרע שלא בקדושה עכ"ל ס"ג. בשם ר"י מקורביל אשה שאמרה בפני בית דין מת בעלי משכבר עברו ג' חדשים נראה שהיא נאמנת דאע"ג דלגבי גירושין לא מהימנא למפרע מיהו לגבי מיתה מהימנא דמלתא דעבידי לגלויי הוא ועוד כיון דלגבי איסור דאורייתא דאשת איש כל שכן לעניין המתנה ג' חדשים דאינו רק חששא בעלמא ואם תאמר שאני התם דמשום עיגונה אקילו בה רבנן ועוד מתוך חומר שהחמרת בסוף כו' מכל מקום כיון דעד אחד מהימן ואפילו קרוב דמילתא דעבידי לגלויי נאמן אפילו קרוב [ואפילו אשה וכן נד"ה מילתא דעבידא לגלויי לא משקרי אינשי גם איהי מיהמנא. מי שנשאת בטעות ונודע שהיא] אסורה לבעלה והוציאוה בית דין מתחתיו אם הייתה קטנה שאינה ראוייה לילד אינה צריכה להמתין שהדבר הזה אינו מצוי הוא ולא גזרו כו' עכ"ל המיימון (הלכות גירושין פרק י"א הלכה י"ח). והמזנה אינה צריכה להמתין מפני שהיא משתמרת עצמה שלא תתעבר ומתהפכת יפה לאחר תשמיש, וכן אנוסה ומפותה מזה הטעם עצמו אינן צריכות להמתין צ' יום שהלכה כרבי יוסי לגבי רבי יהודה ורבי יוסי מתיר ליארס ולנשא מיד בפרק אילו נערות (דף ל"ז) ובפרק ד' אחין (דף ל"ה) עכ"ל ס"ג. ב)0או גמלתו וגבי נתנה בנה למניקה אפילו קיימא בנחרם או בשבועה [או על ידי משכונות אין חוששין שמא יהרגנו, עכ"ל ס"ג] אסור דילמא אתי לחלופי ולא דמי להנהו דבי ריש גלותא דהתם ודאי ידעו דלא הדרי בהו מחמת אימת דריש גלותא ולא אתי ליחלופי כך פי' בתוספות בכתובות (דף ס'). לשון ס"ק. [ומעשה באשה אחת שנתנה בנה למינקת ישראל ונשבעה המינקת בשבועה דאורייתא על דעת רבים שלא תניח להניק הבן עד שיהיה בן כ"ד חדש ואחריה נשאה (האב) [האם] לכהן והורה ר"ט מביאנ"א כיון דפשיט לן דלא תהדר דלא צריך להוציא ואפילו הכי אם לא כנס לא יכנס כדפרשית עכ"ל התוספות]. ג)0המארס בתוך צ' יום מנדין אותו כדפירש רפרם בפרק החולץ (דף ל"ז) כנס בתוך צ' יום מפרישין אותו עד אחר הזמן ויעמוד עם [אשתו], עכ"ל ס"ג. [עבר ונשא מעוברת או מניקה בתוך הזמן יוציא בגט] לדברי חכמים בפרק החולץ (שם דף ל"ו) ואפילו היה כהן ואם היה ישראל יחזירנה אחר כ"ד חודש של מניקה, נישאת וברח ולאחר זמן בא וישב עם אשתו אין בכך כלום, עכ"ל ס"ג. ואם היה הכונס בפרישה גמורה עד כי עבר הזמן לא קנסינן [ליה] לאחר כ"ד חדש להצריכה גט דטעמה דרבנן לא הוי משום קנס אלא דמשום דלמניקה קמיירי דילמא מיעברא ומעכר החלב וכי עבר הזמן אין לחוש בזה וכן פירש המיימוני דאי עבר הזמן אין בכך כלום. יש להביא ראייה מפרק החולץ דקאמר תלמודא (שם) אין הולד של קיימא דקאמר רבי אליעזר יוציא בגט הא לדברי חכמים יקיים ואין צריך גט ואע"ג דבחיי הולד צריך גט עכ"ל הר"ם מלונדר"ש. ד)0משמע דווקא דיעבד אך מורי רבינו יחיאל הורה לכתחילה להשיאו עצה לברוח דהכי מוכח מפירש רש"י שפירש (שם) עירוקיה מסתייה דכיון שברח גלי דעתיה דאין דעתו לכנוס עד סוף הזמן, עכ"ל ס"ק. ה)0ויש חולקין עליו ומביא בכור שור ראיה מההיא דסוטה (פרק ארוסה דף כ"ד) דקאמר נושא מעוברת חבירו והיא סוטה תחתיו שיכול להשקותה דקרי ביה והביא האיש את אשתו לכהן מפני שיכול להפרישה ולהחזירה לאחר זמן משמע דבהפרשה סגי ולא בעיא גט משום דאיסור אחרינא רכיב דאיסור סוטה והכא נמי איכא איסור אחרינא דכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה מיהו לא דמי דהתם איכא איסורא דסוטה עליה דהוי דאורייתא אבל בכאן דאיסור דרבנן הוא כגון איסור מעוברת חבירו מאי אולמיה דהאי מהאי ומה לי חד ומה לי תרי ועוד דאיכא לפרושיה דלהפריש גבי סוטה דקאמר בגט קאמר ולא חש לפרש יוציא דמשמע גט משום דכבר שמעינן ליה מההיא דתניא יוציא גבי מעוברת חבירו ביבמות (דף ל"ו) כדפירש בתוספות דיבמות (שם ד"ה ולא קתני). והילכך אם קידש בתוך כ"ד חודש יברח או יוציא בגט כן נראה וצ"ע, עכ"ל ס"ק. הרב רב שמשון ממופליא"ר היה אומר דגרושה מניקת מותרת לינשא בתוך הזמן מפני שאומרים בפרק אף על פי (דף נ"ט) נתגרשה אינו כופה להניק ולא הודה לו רבינו תם לחלק בדבר מפני שבמקום שמכירה התינוק כופה להניק בנה כדתניא בפרק החולץ (שם) לא ישא אדם מעוברת חבירו ופסיק ותני לא [שנא] בין נתגרשה בין לא נתגרשה וגם להניק כמו כן כו' שאמר שם (דף מ"ב ד"ה סתם מעוברת). ובשאלתות דרב אחאי פוסק לא שנא גרושה לא שנא אלמנה וגם שם [פסק] והבא ועבר ואינסיב או קדש מפקינן לה בגיטא מיניה. שמעתי מפי גדול אחד שמצא בספר אחד שעשה גאון אחד ושמו ר' חנוך ב"ר ראובן והספר נקרא ספר החנוכי וז"ל, על שמעון שנפטר לבית עולמו והניח בן קטן בתוך כ"ד חודש דבין אותה האשה ובין אותו האיש המקדש יכופוהו לגרש בגט שכך אמרו חכמים יוציא ולכשיגיעו זמנו לכנוס יכנוס ואין להתרשל בדבר כל עיקר אלא יגרש בגט עכ"ל החנוכי. מצאתי בשם הגאונים אין קרוי מנקת חבירו אם נתנה בנה למניקה ג' חדשים קודם מיתת בעלה והיא לא הניקתו כלל כל הג' חדשים עכ"ל [תו'].
